השתייכות

ההשתייכות

השתייכות היא מנגנון נוסף, שנועד לכבול אתכם לצורה מסוימת, למקום, לנרטיב או למסגרת—לתודעה ייחודית. שאלו את עצמכם: למה אני משתייך? איך אני מגדיר את עצמי? כתבו זאת, ואז ציינו מתחת למה שכתבתם: "כל הגדרה עצמית מצמצמת את המודעות למה שאני באמת." השתייכות עשויה להיות לקבוצה, לדת, ללאום, למגדר, לזרם, לחברה או לקהילה. היא פועלת ככלי של הנפרדות, כי היא מייצרת מיד "אני והם"—אלו שהם “כמוני” ואלו שאינם, אלו שבעדי ואלו שנגדי.

זה לגיטימי לחלוטין לכבד את המסורת או התרבות שהגעתם ממנה, או שאתם חלק ממנה; זה בסדר לכבד את החברה שבה אתם עובדים או ליהנות ממשחק כדורגל, זה בסדר לאהוב ארוחת חג עם המשפחה או להדליק נרות בשישי בערב. אין זו קריאה למרוד במוסכמות או במסורת, אלא לעולם לא להזדהות עם זה או להגדיר את עצמכם דרך זה.

לעיתים ההשתייכות מביאה איתה תפיסות-עולם שאינן שלכם מלכתחילה: קבוצות מסוימות נושאות בתוכן כאבים ופחדים עתיקים, זיכרונות תורשתיים של כאב והאשמה, תחושת תחרות ואיום מצד "קבוצות אחרות"—כביכול, אלו שמשתייכים למשהו "אחר" שאינו אתם.

אתם תודעה נצחית; פעם אתם כאלה ופעם כאלה. היו גמישים, סקרנים, נכונים ללמוד, נכונים לראות דברים מזווית נוספת. כשאתם בתודעה הנכונה, דבר לא יוכל לאיים עליכם, כי הזהות והממשות שלכם נובעות ממקום גבוה יותר—מעל העניינים הארציים שכולם נתונים לשינוי ולכליון הזמן.