מחלה

המחלה

המחלה היא נושא "רגיש", ולכן חשוב לי לציין כבר עכשיו דבר מהותי: אם הגעתם עד לשלב זה, ודאי הבנתם את הגישה שמאחוריו – כל האחריות מוטלת עליכם, כל הכוח נמצא בתוככם. אילו האמנתי שאתם חסרי כוח לנוכח ההתנסות שלכם בעולם הזה ומה שהיא מביאה איתה, אילו האמנתי שאתם גוף זמני הנתון לאכזריות רוחות הזמן, כי אז הפרק הזה היה נכתב בנימה של האשמה ודרישה לשיפוטכם – ושיפוטי. אך מאחר שהדגשתי שוב ושוב שזהו לא המצב, שאתם בעלי עוצמה מעבר לכל שיעור – בין אם אתם מודעים לכך ובין אם לא – בעלי תכונות בלתי ניתנות לשינוי של הבורא בכבודו ובעצמו, נוכל לדבר גם על מחלות ולקחת אחריות בהקשרן.

השיח שאני מבקש להביא כאן אינו מגיע מחוסר מודעות או רגישות; כמו רבים אחרים, איבדתי אנשים קרובים בגלל מחלות. זהו נושא שאני ממעט לדבר עליו בדרך כלל, אך אני מרגיש חובה כלפיכם וכלפי עצמי להעלות אותו על הכתב. עלינו להביט בכל היבט של חושך ונפרדות ללא חשש, ועם עוצמת המשיח בתוכנו, לפיד המודעות בידינו, וליווי המדריכים הרוחניים וישויות האהבה שסביבנו, חובה להתבונן גם בזה.

לימדו אותנו שאנו חולים בגלל וירוסים המסתובבים באוויר או בגוף שלנו, בגלל חיידקים שהמערכת החיסונית אינה יכולה להם, בגלל תזונה לקויה, עישון, עודף משקל או חוסר פעילות גופנית, בגלל שלא החלפנו ספוג בכיור כבר שבוע, או מפני שמרססים כימיקלים באוויר.כמעט מדי יום מתפרסם מחקר חדש המצביע על חומר מסרטן נוסף שהכנסנו לגוף שלנו בלי דעת, על איזו סכנה חבויה בשולי הכיור בחדר השירותים, או על עמבה ערמומית במי הנחל ליד הבית.

נושא החולי מורכב כל כך, עד שרובנו כבר לא יודעים מה לעשות. מחקרים וכתבות אודות מחלות באמצעי המדיה אינם מצליחים להסביר מדוע אדם שמן אחד חולה, בעוד אחיו התאום, בעל סגנון חיים זהה ושמן גם הוא, נותר בריא לגמרי. הם מתעלמים כמעט לחלוטין מהגורמים השכליים והתודעתיים לחולי.

כשאנו מעמיקים להתבונן במחלות, אפשר לראות בהן לא כפגם גנטי אקראי או מתקפה חיצונית, אלא כתוצאה של תודעה מפוצלת – מחשבה שסטתה ממהותה השלֵווה והמאוחדת. בספרות המחקרית והרוחנית יש לא מעט תימוכין לרעיון שהגוף משקף ומבטא את מצב הרוח והתודעה שלנו, כך שכל חולי שעולה בגוף, מבשר על חולי בשֵׂכל או בנפש. הם ניזונים זה מזה.

• ד"ר ג'ון סארנו (John Sarno) הצביע על תסמונת TMS, שבה כאבי גב כרוניים הם בעיקר תוצאה של לחצים נפשיים ושכליים מודחקים.

• ד"ר קנדייס פֶּרט (Candace Pert), שחקרה את "מולקולות הרגש", הראתה כיצד רגשות וכימיה נוירולוגית קשורים זה בזה באופן בלתי נפרד, וכיצד עיוות רגשי עלול להתבטא בהפרעות פיזיות ממשיות.

• ברוס ליפטון, ביולוג של התא, מצא שהאמונות שלנו משנות את אופן הביטוי של הגנים. בספרו “The Biology of Belief” הוא מדגים כיצד סביבה נפשית הרמונית עשויה לחולל שינוי חיובי בתהליכים גופניים, בעוד סביבה נפשית “חולה” יוצרת קרקע פורייה למחלות.

• גרג בריידן מציג תפיסה שלפיה אנו פועלים ב"מטריצה אלוהית" קולקטיבית, ושבה האנרגיה המוקרנת מן התודעה יכולה להשפיע על מציאותנו הגופנית.

ברובד העמוק יותר, יש זרם מחשבתי המזכיר שהתודעה היא רב-ממדית, נצחית, ולא מוגבלת לממד הזמן והמרחב שבו אנו מתנהלים ביומיום. כשאנו חווים תודעה "חולה" או מפוצלת, אנו מתנתקים מן החיבור הטבעי לשלם הגדול שבתוכנו. קרוליין מייס (Caroline Myss), בספריה על ריפוי אנרגטי, מציעה שהתודעה בנויה רבדים עדינים, והגוף הפיזי הוא רק השכבה החיצונית ביותר, המבטאת כל דיסוננס פנימי. למעשה, כל חולי – בין אם הוא פיזי, רגשי או נפשי – מהווה ביטוי לחוסר איזון במפגש שבין הרבדים הללו. ברגע שאנו מזהים את האחריות שלנו כתודעה יוצרת, מתברר שהמחלות אינן גזרת גורל מקרית, אלא רמזים מכוונים המורים על מקום של חיכוך בינינו לבין מהותנו השלמה.

גם אם המחקרים המדעיים לא "חתמו" עדיין באופן סופי על העיקרון הזה, אין להתעלם מהשפעת מצבנו התודעתי והאמונה שלנו על הבריאות הגופנית. כשאנו בוחנים את עצמנו ביושר, ורואים מה מתחולל בתוכנו, מתברר שההבחנה בין “אני הגוף” ל”אני התודעה” היא צורת חשיבה מוגבלת. ברגע שאנו מאזנים את השכל, מרגיעים את סערות הנפש ומתחברים מחדש לאחדות שמעבר לזמן ולמרחב – במקרים רבים מתרחש גם שינוי ברמה הגופנית. התודעה מתאחה, ושיקוף האיחוי הזה בגוף מתבטא לעיתים בבריאות משוקמת ובהחלמה משביעת רצון. במילים אחרות, כל מחלה יכולה לשמש קריאה לחיפוש חיבור עמוק יותר – הזדמנות לחזור לתודעה מאוחדת ואוהבת, שהיא מי שאנו באמת: מהות חופשית שאינה כבולה לגבולות שהצבנו לעצמנו.

ריפוי ספונטני

מקרים של ריפוי ספונטני הם מהתופעות המרתקות ביותר בעולם הרפואה, ומערערים את ההבנה המקובלת לגבי חולי והחלמה. מתועדים סיפורים על מטופלים שאובחנו במחלות קשות ובשלבים מתקדמים, עם סיכוי קלוש להבריא, אך לפתע – ללא הסבר רפואי ברור – נצפתה אצלם תפנית דרמטית לטובה. דוגמה מוכרת היא עבודתה של ד"ר קלי טרנר (Kelly A. Turner), שחקרה מאות מקרים של נסיגה ספונטנית בחולי סרטן סופני, וגילתה שהמטופלים אימצו אמונות פנימיות חזקות, ערכו שינוי עמוק באורח החיים ואימצו תפיסת עולם חדשה שהגדירה מחדש את מה שאפשרי עבורם.

ג'ו דיספנזה מביא בספריו ובהרצאותיו דוגמאות לאנשים שלקו במחלות "חשוכות מרפא" – ובכוח התודעה, מדיטציה עמוקה ושינוי גישה מנטלי, הצליחו להחלים באופן מדהים. המחקרים שלו ושל נוספים מצביעים על כך שגופנו מגיב לתבניות עמוקות בתודעה, וכשמשנים את התבניות האלה ומאמצים מצבי נפש שלווים, מלאי חמלה והודיה, עשויים להתעורר כוחות ריפוי רבי עוצמה בגוף. ספרו “אתם הפלצבו” מומלץ כנקודת פתיחה להיכרות עם עבודתו.

מעבר לזה, מסורות רוחניות ודתיות ברחבי העולם מדווחות כבר מאות שנים על "ניסים" והחלמות נסיות, החל ממתחמי ריפוי עתיקים ועד אתרים נוצריים מפורסמים כלאוּרד (Lourdes) שבצרפת. בכולם מתואר חיבור עמוק לאמונה, לאחדות פנימית ולכוח שמעבר לעצמיות המוגבלת – חיבור שמאפשר שינוי עמוק בביוכימיה של הגוף, וכתוצאה מכך החלמה שהרפואה הקונבנציונלית מתקשה להסביר. נראה שהמציאות עשויה להיות גמישה יותר משחשבנו, וכי לתודעה חלק לא מבוטל בעיצוב חוויית הבריאות שלנו.

המחלה היא מעין “מגננה” נגד האמת; אנו משתמשים בה ככלי להסתיר מאיתנו את הממשות שלנו, על מנת שנוכל להזדהות עם הגוף. אנו רואים את הגוף כ"עצמנו" ולא ככלי רכב שישרת אותנו תקופה מסוימת, ואז ייזנח כשלא נצטרך אותו עוד.

המחלה היא אחד מכלי הפיצול העוצמתיים ביותר, כיוון שהיא מקבעת את התודעה להזדהות עם הגוף ו"מוּכיחה" כביכול שאנו טועים – שאיננו אלא הדבר שאנו יודעים עמוק בפנים שאיננו: גוף שברירי וזמני. עם זאת, חוויתי בעצמי עדויות הסותרות זאת: פצעים שנעלמו בן לילה, דלקות שהיסוגו, כאבים כרוניים שנעלמו לפתע. אולי מישהו יגיד “זה הכול?” – אבל זכרו מה שאמרתי קודם: אין הפרעות קטנות ואין מחלות קטנות. איני משווה בין כאב ראש קל לסרטן לבלב שלב 4, אך אני טוען ששניהם עשויים להירפא באותה המידה. יש אין-ספור עדויות קיימות לאנשים שהחלימו מדברים שאינם “בר-ריפוי” לפי התפיסה המקובלת.

אל תראו אף חולי או מגבלה כגזרת גורל, ואל תתפתו להאמין שהוא מגיע ממקור שמחוצה לכם. אין עולם, אמרתי שוב ושוב – כל מה שאתם חווים הוא שלכם, וכל דבר ניתן לריפוי. אם אתם חולים, סלחו לעצמכם על הטעויות שהובילו אתכם למצב הנוכחי. ייתכן שתצטרכו לעבור תהליך לא קצר ולא נעים בדרככם לריפוי, אבל לעולם לא אסכים להאמין שאתם "חולים בטבעכם". כמו כל אתגר שניצב מולכם, הביטו בו ושאלו: מה אפשר ללמוד מזה, היכן אני יכול לצמוח? בקשו סיוע והתערבות מן העולמות העליונים – והיו מוכנים להאזין, היו מוכנים לריפוי.

דוד שלי, סמי (שם בדוי), נושא בגאווה את רשימת המחלות שלו. כל מי שיושב איתו לכמה דקות כבר שומע על האשפוזים שעבר, על החיידקים הטורפים שנתקף בהם, על עצמות שכבר אין לו בגוף: “בוא תראה את הלב שלי פועם,” הוא אומר בחיוך, וחושף את פלג גופו העליון – “זה בגלל שאין לי פה עצם”. נדמה שהוא חי 65 שנים, שמתוכן בילה חצי בבתי חולים, והמחלה נעשתה לחלק בלתי נפרד מזהותו. איכשהו הוא אף מתגאה בכך. כמה מאיתנו, לעומת זאת, סוחבים מחלות, אלרגיות, מוגבלויות, ומגדירים את עצמנו באמצעותן? פגשתי אנשים שתוך דקות משתפים באיזו אלרגיה חריפה המוכנה "לתקוף" אותם בכל רגע, למרות שהמצב בכלל אינו רלוונטי לשיחה. המחלה היא כלי ביד הפירוד: אנו מצהירים שאיננו רוצים בה, אולם בו-בזמן מקפידים להשתמש בה. אנו מפחדים מהאור שבנו יותר מכל דבר אחר, כי אנו חרדים לאבד את הזהות שלנו. אנו צריכים ללמוד שהזהות שלנו שונה בתכלית מהדימוי הקטן שאימצנו.

יבוא יום ולא יהיה עוד אדם חולה אחד על הפלנטה הזו. “מדעי הבריאות” בוא יבואו, והם יחליפו את “מדעי החולי” שבהם אנו תקועים כיום. כשנחשפתי ללימודי פיזיולוגיה ואנטומיה לפני שנים, הדוקטור שלימד אותנו הציג נקודה מעניינת: הוא דיבר על וירוס ההרפס “הישן” על עצב קרניאלי מספר 5, היורד מהגולגולת לאזור הפה. המדע מבין את התהליך הביולוגי של הרפס השפתיים בצורה מרשימה, אבל כששאלנו אותו “למה?” – למה הווירוס שתמיד קיים שם מתפרץ? – היו לו תשובות חלקיות: אולי לחץ, חרדה, מערכת חיסונית חלשה ועוד, אבל אין הסבר מוחלט. בסופו של דבר הודה באומץ: אנחנו לא באמת יודעים למה.

הדבר נכון לכל מחלה. זוהי שאלת השאלות, שלא נשאלת מספיק: למה? מה הסיבה? יש “גורמים” רבים, אולם אין בהכרח סיבה אחת מוסכמת – והתודעה שוכנת באותו "למה".

הנקודה האחרונה בהקשר של מחלות היא שהן משמשות כלי שליטה רב-עוצמה בידי ה"אגו החיצוני" – המוסדות והאליטות השולטות. הפחד הוא אחד הכלים החזקים ביותר לשליטה, ובתוך כך, המחלה היא אמצעי מרכזי ליצירת חרדה ופיצול המשמש לקידום אינטרסים זרים. כולנו חווינו את “מגיפת הקורונה”. איני מתכחש לעצם קיומו של הווירוס, או לטענות שאנשים חלו בו, ולא יודע אם הוא נוצר במעבדה סודית או הגיע מאיזו חיה נדירה בסין. מה שכן ברור לי הוא שממשלות ואליטות ניצלו את המצב כדי לקדם אג’נדות שונות, בלי לדאוג באמת לבריאות הציבור.

בתואר השני שלי, העוסק באסונות על גווניהם, נחשפנו לאנשי מקצוע וחוקרים מרכזיים בתחום ההיערכות למגיפות. הפלא ופלא: כמה חודשים לפני “פרוץ הקורונה” הוגשה לממשלה תכנית מפורטת לניהול אירוע של מגיפה עולמית, שהתבססה על שמירת אורח חיים רגיל ככל שניתן ורציפות תפקודית. במילים אחרות, ביד הממשלה שלנו הייתה תכנית שיכלה למנוע את הסגרים הממושכים ואת הפגיעה האנושה במשק ובעסקים רבים. איני יודע מה קרה מאחורי הקלעים ולמה התעלמו מהתכנית הזו. איני יודע גם למה הפרוטוקולים של הישיבות בין הממשלה לחברת פייזר צונזרו ל-50 שנים – מה היה שם להסתיר?

מה שאני כן יודע הוא, שהעולם שאני חווה הוא מראה לעולם הפנימי שלי, ושאני יכול להיות מאושר ושלו ואינני נתון לחסדי הזמן או העולם.