החזון

החזון (המגדלור)

החיים נדמים לא פעם כמבוך: דרך סבוכה, סכנות מכל עבר. לעיתים אתם מרגישים שאתם מנווטים בחושך, מתלבטים ארוכות בכל בחירה, ואף עלולים להשתתק, להיתקע במקום. הייאוש אורב מכל עבר – לא פעם נדמה שכל פנייה מחזירה אתכם לאותו מקום, מה שחשבתם שהוא התקדמות מתברר כנסיגה, ומה שנראה לכם כטעות עשוי להסתמן כהצלחה. אתם מגלים שאינכם יודעים כלל כיצד לשפוט את צעדיכם. על איזו גבעה לטפס? איזו דרך לפרוץ? היכן לעצור ולנוח כדי לצבור כוחות? איזו החלטה לקבל? מה לעשות?

איך תוכלו לדעת בכלל אילו החלטות לקבל, אם אינכם יודעים לאן אתם הולכים? איך תדעו ממה להימנע ולמה להתמסר? כיצד תעמדו בפיתוי האדיר לחזור להיות כפי שהייתם, אם אין לכם חזון ברור לגבי היעד שאליו אתם מבקשים להגיע?

“חֲפֹשׂ ולעולם אל תמצא,” אומר המבוך. נדמה שלמבוך יש חיים משל עצמו, כאילו הוא מנסה בכוח להכשיל את צעדיכם. אבל איך תתגברו עליו אם אינכם יודעים לאן מועדות פניכם?

החזון שלכם שוכן בתוככם. הוא אינו יכול להיות נפרד או דורסני; הוא חייב להיות מחבר, מאחד, מרפא – מביא שלום. שלום שכה חשוב שתגיעו אליו.

כל אדם דגול שצעד על פני האדמה החזיק בחזון פנימי שהנחה אותו. זה ההבדל בין להיות מוביל לבין מובל, בין להיות מנהיג לבין מונהג, בין היכולת להתמודד עם מכשולים אדירים ותקופות של חוסר ודאות לבין תחושת חוסר אונים מולם. זה ההבדל בין חיים שחווים בהם צמיחה, גדילה, התפתחות והגשמה, לבין חרטה, אובדן וחוסר ערך. האם אתם יכולים להרשות לעצמכם לחיות ללא חזון?

החזון הנכון נובע מעומק פנימי. זו ידיעה פנימית המכוונת את צעדיכם, מחזקת אתכם ומשמשת כמגדל אור הניצב מעבר לחשכה, מאיר את הדרך ועוזר לכם לבחור באיזה שביל לצעוד. נכון, עדיין ייתכן שתמשיכו לטעות ולהגיע למבוי סתום – אך מפני שאתם יודעים לאן תרצו להגיע, מאמציכם יישאו פרי בסופו של דבר. בשלב מסוים, החזון הזה, מגדל האור, יתחיל להפעיל עליכם כוח נוסף, מעין באר כבידה פנימית: תימשכו אל האור שבו, כפי שפעם נמשכתם לחושך. בשלב זה הדברים יתבהרו עוד יותר, והחושך ייעלם מנגד עיניכם.