משמעת ותרגול

משמעת – תרגול – התמדה

אומרים שכדי לנגן בכל כלי מוזיקלי ברמה גבוהה נדרשים 10% כישרון ו-90% תרגול. העיקרון הזה נכון לא רק לנגני גיטרה או פסנתר, אלא תקף לכל מי שחותר למצוינות – בין אם במקצוע, ביצירה או בפעילות פיזית. תרגול מתמיד מוליד הצלחה; תרגול, תרגול, ועוד תרגול. מדוע שנניח שהגעה לשלום פנימי שונה בכל הנוגע לכך? כדי להגיע לשלום פנימי, עליכם ללמוד “לנגן” על הכלי המורכב ביותר שיש: השֵׂכֶל שלכם.

השֵׂכֶל אינו בעל צורה מוחשית ואנו מתקשים להבין לעומק אפילו את המוח הפיזי – קל וחומר את השֵׂכֶל. אמנם יידרשו לכם כלים רבים ומְגוּוָּנִים כדי לעבוד עימו, אך אחד הכלים החשובים ביותר הוא ההתמדה – התרגול והמשמעת הנדרשים לשם כך. בשונה מגיטרה, שאינה משנה את צורתה, השֵׂכֶל משתנה בלי הרף, כפועל יוצא של מצבי רוח, רגשות, בריאות הגוף ועוד אינספור משתנים דינמיים. פנצ'ר בבוקר – השֵׂכֶל מגיב. איחור לפגישה חשובה – מגיב. לילה של שינה גרועה – מגיב. אירוע דרמטי במשפחה – מגיב.

בכדי להצליח “לשלוט” על השֵׂכֶל שלכם, עליכם קודם להבין אותו: איך הוא פועל, מה מניע אותו. זהו תהליך מתמשך של רכישת כלים והתבוננות בלתי פוסקת. ואולם ההתמדה היא שמאפשרת לקיים את המאמצים הנדרשים, לשמר את ההישגים שלכם ולהתמודד עם האתגרים שבדרך – והם אכן יבואו. התמדה תחייב גם משמעת גבוהה בעבודה הפנימית הדרושה – לשים גבולות, להיות מאורגנים ומסודרים בתוככם.

אף על פי שהמשמעת, ההתמדה והתרגול באים יחד, יש עיקרון אחד עליון מתוכם: המחויבות. כולם נובעים ממנה. שום אדם אינו יכול להיות ממושמע, להתמיד או לתרגל דבר-מה שאינו מחויב לו. לכן המחויבות שלכם צריכה לעמוד בראש מעייניכם, כי היא מאפשרת לכל השאר להתקיים.

המחויבות שעליה אני מדבר היא המחויבות לעצמכם – לא לעצמי הצר, אלא למובן הרחב ביותר: המחויבות לשלום פנימי, המחויבות לאור, המחויבות לעשיית טוב, המחויבות לאלוהים. השלום הפנימי אינו “כלי” אלא המטרה שאליה אנו שואפים. זוהי בעצם מהות האהבה לעצמנו. מי שאוהב את עצמו באמת, מאחל לעצמו את השלום העמוק שעולה בטקסט הזה שוב ושוב. המחויבות הזו מונעת מאיתנו להיכנע לפיתויים החזקים להיות משהו שאיננו רוצים באמת להיות.