סבלנות
סבלנות
הזמן נוצר אצלנו בשכל; ככל שאנו ממוקדים יותר במחשבות העבר והעתיד, כך הזמן מתארך עבורנו. אך אין מדובר רק בזמן פסיכולוגי – גם השפעות הזמן פוחתות כאשר אנו ממוקדים בזמן היחיד שקיים למעשה, ההווה.
סבלנות בפני עצמה אינה אפשרית אלא אם יש לך את הביטחון הבסיסי שמושא הסבלנות שלך יתגשם בסופו של דבר. היא הכלי המתארך עד לנצח; סבלנות ששמת עליה מסגרת זמן אינה סבלנות באמת, אלא השהייה בלבד. הצועדים המטיבים במסע יודעים שאין מה למהר. אולי יהיו תקופות אינטנסיביות יותר, אולי משימות הדורשות דחיפות גדולה יותר לביצוע, אך אלו לא יתקיימו עבורם ללא האמונה שיהיה אשר יהיה, שהדברים יגיעו למקומם בשלום ויסתדרו בסופו של דבר.
לשהות בסבלנות מחייבת גם את ההכרה שאיני יודע איך הדברים יסתדרו בסופו של דבר, או איך הם יצאו אל הפועל, וכמובן – מתי. היא מחייבת הכרה בחיבור שלך למשהו גדול יותר ממך, לתבונה רחבה יותר, ואת האמונה שיש מי שרואה אותך, דואג לך ומכווין אותך בדרכך.
סבלנות היא מעלה, כי היא נותנת לך את היכולת להאזין, לראות ולפעול במקום להגיב; להיות קשוב לאינטואיציה שלך ולראות את המתנות הרבות שכבר קיבלת. הסבלנות מאפשרת לך להיות באי-ידיעה, ואי הידיעה מעניקה לך את היכולת לראות את התמונה הגדולה ולתת לדברים משמעות שתשרת אותך.