האחד

האחד, התגלות

קול קורא לי מתוכי—להתעורר. קול המשתרע מעבר למרחב ומעבר לחולות הזמן, מעבר לחלל, עד ללב הבריאה. 

קול קורא לי באהבה, מזכיר לי מי אני, מעניק לי הבזקי מודעות על הכוח שיש בי. במרחב אינסופי, אני עומד מול קרני הבריאה המתפרשות לכל עבר—יקומים מופיעים ונעלמים בהבזק מחשבתו של האלוהים—ואני שם, ביראת כבוד, בתחושת עוצמה, בענווה ובשמחה עמוקה, יודע שאני חלק ממנו, שהכוח שלו בתוכי, שאהבתו היא ליבי כמו שהיא ליבו. קול אוהב, מלא אור וחמלה, מזכיר לי מי אני, ומי כל אחד שאני פוגש הוא: כיצד כל הבריאה בתוכי כשם שאני בכל הבריאה. כוכבים יודלקו ויכבו, ציוויליזציות יעלו וייעלמו, ואני—הנני—מביט מ־אל הזמן.

אני מרגיש את האנרגיה זורמת אל תוך הקודקוד שלי. אין מחסומים, אין מגבלות לבן האלוהים; אין נפרדוּת ואין דבר שאינו הוא. אין שום דבר לא־ממשי, שכן מה שאינו ממשי אינו קיים. זו הייתה הבטחתו, ורק הדברים החיים קיימים. מתבקש אני היום, כפי שמתבקשים גם אתם, להביט פנימה ולראות את העוצמה של העצמי האחד שבכם—של מי שאתם באמת. אילו מגבלות יכולות לעצור את בן האלוהים? איזו הפרדה תוכל להיות ברצף האין־סופי שהוא, כל כולו בכל חלקיק, וכל חלקיק בכל כולו?

אל תביטו החוצה ותחפשו שם את הגאולה, את השלום שלכם—הוא לא קיים בחוץ, אינו תלוי בשום דבר חיצוני, כי שום דבר חיצוני אינו קיים באמת.

האחד, הכוח האולטימטיבי, הוא מה שהינכם—לא כוח על משהו, אלא כוח כחלק ממשהו; לא חיים שלכם, אלא אתם החיים עצמם. אתם הדרך. זכרו מילים אלו, ולא תשכחו מי אתם.