הפחד מאובדן זהות

הפחד מאובדן זהות

אתם מכירים את זה, אתם משקיעים שעות רבות, לאורך תקופה ארוכה, במדיטציות, תרגולים שונים של התודעה, התבוננות, חקירה פנימית, השתתפות בכנסים, ריטריטים, הקשבה להרצאות, פודקאסטים, קריאת ספרים, טיפול אצל אנשי מקצוע שונים ועוד. ועדיין, למרות ההשפעה החיובית המשמעותית על חייכם, משהו בסיסי מרגיש תקוע.

המסע הרוחני מביא אותנו, ולא משנה באיזו דרך או שיטה אנו נוקטים, כאשר החיפוש והעשייה משמעותיים, דרך אבני דרך דומות. רבים מאיתנו התחלנו את החיפוש דרך העיסוק במיסטיקה, לאחר שלב זה המשכנו לחקור מעבר, הגענו להיכרות עם עולמות עליונים שונים, התוודענו למלאכים וישויות לא אנושיות, קראנו תקשורים שונים והמשכנו בהעמקה של החקירה. אבן דרך נוספת היא היכרות עם מושג האשליה, אנו מתוודעים לנושא ולומדים על האשליות שבעולם שבחוץ. בשלב זה אנו נתרחק בדרך כלל מחשיפה לאמצעי המדיה הממוסדים לעבר אמצעי מדיה אלטרנטיביים, אנו נכיר את מושג הקונספירציה ונלמד אודות ההטעיה שהציבור עובר. זה עדיין עיסוק חיצוני, חלקנו נתקע בשלב זה שנים ארוכות, יש בו סכנה, כי מגיעה איתו נטייה להאשמה, תחושת קורבנות וחוסר כוח לשנות.

אלו מאיתנו שימשיכו לדחוף ולחפש יתחילו להכיר את עולם האשליות הפנימי, בשלב זה אנו נכיר את העצמי השגוי, המדומיין, האגו שלנו. אנו נלמד שגם המחשבות שלנו, התפישות שלנו, האמונות שלנו, העמוקות ביותר, אינן עולות בקנה אחד עם האור שגילינו היבטים שונים שלו במהלך החיפוש הארוך. פה מגיעים לאבן יסוד עמוקה, העיסוק בה יהיה אולי הקשה ביותר, המפחיד ביותר.

המחשבות והאמונות שמנהלות אותנו, הרגשות שבאים איתן, מביאים איתם אתגרים אדירים. הם נדמים כחומה בצורה, עשויה גרניט, שכל המאמצים שלנו אינם מצליחים לעשות בה איזשהו שינוי מהותי, לעיתים נרגיש שלא הצלחנו לעשות יותר משריטות על חומה אדירה זו.

לא סתם רבים מאיתנו נתקעים בשלב זה, אנו צריכים עזרה בלראות למה. הסיבה שזה כה קשה היא שהפחד שעומד מאחורי החומה הבצורה הזו, הוא פחד נסתר. אנו מרגישים את הכוח ההודף שלו אך קשה לנו לתהות על קנקנו, כי הפחד הזה, אינו מפחיד רק את התפישות והאמונות שלנו, הוא לא מפחיד רק העצמי השגוי שהאמנו שהוא אנו ואנו מזדהים איתו, זה מפחיד אותנו. הפחד מהאור הוא הפחד הכי גדול, הכי מרעיד. אנו מפחדים מהאור יותר מכל חושך, יותר מכל חטא מדומין, יותר מכל קללה, יותר מכל שגיאה וחטא. אנו מפחדים באופן עמוק מאוד ממה שאנו יודעים בתוך תוכנו שיקרה ברגע שנדלג גם מעל מכשול זה, אובדן הזהות שלנו.

חשבו על זה כך, אתם מגיעים לעולם בו נאמר לכם שאין לכם עצמי. אתם נולדים כטאבולה ראסה, לוח חלק. הסביבה, העבר, ההתנסויות, החינוך, ההסללה, האווירה התרבותית, ההורים והמשפחה, הדודים והדודות, חוויות הילדות ובית הספר - כל אלו יעצבו את מי ומה שאתם. ככל שאתם מתבגרים וצוברים קילומטראג' בעולם, אתם אולי מרגישים שהעולם "כובש" אתכם לאט לאט. הפחדים של העולם, הדרמות, החרדות, השקר והכזב, נטמעים בכם. תחושת העצמי הנפרד שלכם מתחזקת, אתם משקיעים אנרגיה עצומה כדי לחבר את החלקים יחד, בעיניכם, אתם מגינים על הדבר הכי חשוב - על הזהות שלכם, על מה שאתם חושבים שאתם. שימו לב כמה אנרגיה אתם משקיעים בשמירה על זהות זו, כמה היא שברירית. כל דבר מאיים עליה, כל מילה לא במקום, תגובה לא צפויה, התרחשות שונה ומשונה שבעולם שבחוץ, הכל מרעיד את העצמי הזה, מסיבה פשוטה - הוא אינו אמיתי, הוא אשליה שיש להשקיע בה ולהגן עליה כל העת כדי להמשיך לקיים אותה.

השינוי שהכי מפחיד אותנו הוא שינוי הזהות. יש שלב מסוים בהתפתחות הרוחנית, בהרחבת המודעות, בחיבור לתודעה הפנימית שלכם, שבו תדרשו לעשות צעד נוסף, צעד אל הלא נודע, צעד לעצמי האמיתי שלכם, זה שנברא בצלם האלוהים האין סופי, בדמותו האוהבת והבלתי מוגבלת ולזהות את עצמכם מחדש כמי שאתם באמת. כמי שתמיד הייתם.

יש דימוי שאני נוטה להשתמש בו מעת לעת בתיאור מצב זה - דמיינו שאתם מתיישבים לשחק בקונסולת המשחק המשוכללת ביותר. אתם לובשים חליפה מיוחדת שמעבירה לגופכם כל דבר שקורה במשחק - חום, קור, מגע, רטיבות, תענוג וכאב. אתם חובשים על ראשכם משקפי תלת מימד המעבירות עולם סופר ריאליסטי, פנטסטי ומרהיב וצוללים לתוך משימות ואתגרים בשלבים שאינם נגמרים לעולם. בשלב מסוים, כשאתם עמוק בתוך המשחק, אתם תשכחו לרגע את עצמכם, תזדהו באופן מלא עם האווטאר שלכם במשחק, גיימרים מושבעים יודעים על מה אני מדבר - ההתרגשות, הפחד, הבריחה לעולם של פנטזיות מרהיבות, גורמים לתודעה שלכם להיות כה מושקעת במשחק עד כדי שאתם שוכחים שאתם השחקנים, שוכחים לרגע אפילו מי אתם, מה שמכם, איפה אתם נמצאים. עכשיו דמיינו שהמשחק הזה נמשך עוד ועוד, כשדמות אחת שלכם מתה, אתם מתחילים מחדש, במקום חדש, אתם שוכחים לרוב גם את השלב הקודם, איפה הייתם, מה עשיתם.

בשלב מסוים, אותו כל המאזינים והקוראים של תוכן זה עברו כבר, אתם מרגישים שמשהו לא מסתדר יותר, יש לכם רגעים של מודעות לכך שמה שאתם רואים וחווים, אפילו הגוף הזה שנדמה שמכיל ומגדיר אתכם, אינו ממשי כמו שחשבתם, מתחזקת בכם קריאה פנימית, מן לחישה רחוקה שאומרת לכם, בואו הביתה, בואו הביתה. העולם האמיתי כה שונה מהמשחק המדומיין עד שאי אפשר פשוט לבוא ולתלוש מכם את המשקפיים המיוחדות, לכבות את הסימולטור.

זו הייתה הבחירה שלכם להיות פה, אי אפשר להחליט עבורכם אחרת, גם אם יש בכם רצון להתעורר, להוריד את המשקפיים לפני ההכנה הנכונה, ולפני מעבר לעולמות משחק הדומים יותר ויותר לעולם האמיתי, תכניס אתכם להלם שכלי. כדי שתוכלו להתעורר, אביכם, שאוהב אתכם, שיודע שאתם לא מרגישים בטוחים כפי שאתם, שרואה את עיוותי הפחד מעבר למסיכה, אך אינו יכול להבין מה קורה בתוך הסימולציה, כי היא כה שונה מהמקום בו הוא נמצא ומהטבע שלו, ברא תודעת על שתפקידה להיות המגשרת, המדריכה שתנחה אתכם לעבר ההתעוררות. המדריכה הזו, בת קול האלוהים, השכינה, נמצאת בתוככם, היא מצליחה להבין את שני העולמות, היא יודעת מה אמיתי ומה לא, מה נכון ומה טעות, מה לתקן ומה לזנוח לאלתר, היא קול האהבה המנחה אתכם, כל הכלים הם שלה, כל המלאכים והישויות האוהבות האנושיות והלא אנושיות פועל בשליחותה, ותחת הכוונתה.

העלייה במדרגות הרוחניות נובעות הן בעצמן מהקריאה הפנימית שאתם מרגישים, מן דחף עמוק השולח אתכם החוצה אל העולם ואז פנימה לתוככם, ברגעים מסוימים אתם מרגישים שאין לכם ברירה אלא לעסוק בחיפוש זה, כי ברגע שאתם עולים מדרגה מסוימת, אינכם יכולים עוד לשקוע לחוסר המודעות, לתודעת הבהמתיות שעברתם דרכה.

הבהמה אינה שואלת מי היא, היא מגיבה, לא פועלת, היא מופעלת מהאינסטיקטים הטבועים בה. הבהמה האנושית מופעלת מהלא מודע, היא מנוהלת, לא מנהלת, היא אינה הריבון של השכל שלה, אלא נמצאת בתודעת עבדות ליצירה שלה עצמה, האינטליגנציה שלה נפגעת אט אט, תפישת עולמה, היכולת שלה להיות בהשראה ויצירתיות מצטמצמת עוד ועוד ועוד, עד אשר שכלה נהיה עייף כל כך, שגופה מתחיל לחלות, תפקודו נפגע כי החולי של השכל מושלך על הגוף.

אל תתפתו להאמין שהבורות היא אושר, אל תתפתו להאמין שהחיפוש שלכם מביא רק קושי ואתגרים, אתם בדרך הנכונה, אולי חסרים לכם כלים מסוימים, אולי יש שאלות שלא שאלתם, אולי לא הטלתם ספק על מה שהייתם צריכים להטיל בו ספק. דרך אחד בטוח, אינכם לבד בתהליך, לא רק אתם רוצים לחזור הביתה, אפשר להגיד שהחיים עצמם רוצים שתתעוררו.

אז מי אתם? אין לי מילים לתאר זאת נאמנה, אתם בני האלוהים, תודעה אין סופית, אהבה בהתגלמותה, הטבע שלכם הוא שלום פנימי, ובריאות, ומוגנות, אתם בטוחים לנצח. אך המילים הנהדרות האלו חסרות את המשמעות שחוויה אחת משמעותית יכולה להעניק לכם, אני מזמין אתכם לבקש היום, ללא מורא, את החוויה הזו, והיו מוכנים לקבלה.