הקולות שבתוכנו

הקולות שבתוכנו

כל הקולות שבתוככם, ללא יוצא מן הכלל – יהיו אשר יהיו צורתם, זמנם, הצליל או ההרגשה שלהם – ניתנים לחלוקה לשתי קטגוריות בלבד:

• קולות הנובעים מאהבה

• קולות הנובעים מפחד – ולמעשה קוראים לאהבה

אין משהו נוסף: יש אהבה ויש קריאה לאהבה. וזהו!

(ראוי לציין, בהסתייגות מסוימת, שיש בנו גם קולות שהם "ניטרליים", כלומר קולות של אבחנה - הכיסא הזה ירוק, הבית הזה גדול. עם זאת, זכרו שהשוואה היא מכשיר של האגו, קולות המקיימים השוואה בין דברים שונים נמצאים תחת אותה קטגוריה של קולות של העולם הזה, כי יש בהם פרשנות לא יציבה. אל תתנגדו לאף קול העולה בכם, זהו אותו והביאו אותו למודעות שלכם ולשיפוטה של השכינה, תודעת העל הנמצאת בשכל שלכם שיש לה את הכלים והיכולת לברור בין המחשבות השונות כי בניגוד אלינו היא נמצאת בנקודה כזו שהיא יודעת הן את העולם שלנו והן את המציאות, ויכולה לשפוט נאמנה מה שייך למה. מה שהוא אהבה היא מקבלת, מה שניתן לתיקון היא מתקנת, מה שלא ניתן לתיקון היא שוללת, אני מזמין אתכם להיות עם תודעה זו בקשר רציף ולעבוד עימה, ניתן לפנות אליה באמצעות תפילה, בהמשך הדרך אכתוב עליה בהרחבה גדולה יותר)

הקולות האוהבים בכם נובעים מהחלק האמיתי היחיד שבכם, זה שיש לו ממשות וקיום אמיתי, החלק שיודע מי אתם באמת ואוהב אתכם. הקולות הפוחדים, הקוראים לאהבה, בין אם זה ניכר בתוכן או בצורה שהם לובשים – כולם נובעים מהעצמי השגוי, היושב בחלק המסוכסך של השֵׂכל שלכם. העצמי הזה מזהה את עצמו כגוף; הגוף הוא “ממלכתו”. העצמי הזה הוא בן-מוות, הוא נולד מהלא הכלום וחוזר אל הלא כלום, הוא מודע לאי-ממשותו ולכן מלא פחד. הוא משתמש בשיטות שונות כדי למשוך את התודעה שלכם להשקיע בו ולתת בו אמון, מפני שהוא יודע שאין לו שורשים, וללא ההגנה וההשקעה שלכם – הוא יתמוסס. העצמי הזה הוא פרי היצירה שלכם; נראה כאילו יש לו חיים משל עצמו, אך אפשר להשוות אותו למעין תוכנה שיצרתם, תוכנה שיש לה מנגנוני שימור-עצמי לא מתוך עצמה, אלא דרך האנרגיה שאתם מזינים אותה בה – תשומת הלב שלכם.

העולם הנגלה לעיניכם – זה שאתם חווים ממש כעת – הוא חלק בלתי נפרד מה“אווטאר” הזה, כי הוא משכנע אתכם בממשותו של העצמי הזה ומוכיח לכם, כביכול, שוב ושוב שאינכם אלא מה שהוא מגדיר: הוא מגדיר מה אתם יכולים או לא יכולים לעשות, מה נחשב הצלחה ומהו כישלון, ממה עליכם להיזהר ולאן עליכם לשאוף. העולם הזה שאתם חווים אינו ממשי יותר מהעצמי הנפרד שיצרתם; הוא התוצאה הבלתי-נמנעת של ההשלכה הבלתי-פוסקת שלכם “החוצה”. אין עולם. “המציאות המוסכמת” שאתם חושבים שאתם חיים בה אינה אלא ההשלכה שלכם – חלום שבו החולם שכח שהוא פרי יצירתו, וכעת מאמין שהוא תוצאת החלום ולא להפך. כל מה שחוויתם מאז תחילת הזמן אינו אלא אותו הדבר, כי הזמן עצמו הוא חלק מהחלום; הזמן והמרחב הם התשתית שעליה, כביכול, מתקיים העולם.

חשוב להבהיר זאת, כי כדי להבין את מקורם של הקולות השונים שבתוככם, צריך להבין שחלקם, כביכול, מגיעים מהעולם. אך אם תתבוננו היטב, תראו שיש בכם קולות שלכאורה “לא אתם” שמתם שם; מדויק יותר יהיה לומר: אתם שמתם אותם שם – ושכחתם שכך עשיתם. מה רב כוחכם, בני האלוהים! כמה גדולה היא תוצאת האמון המוחלט שאתם נותנים בחלום הזה, עד שהוא נראה לכם אמיתי יותר ממה שאתם באמת, יותר מהמרחבים האין-סופיים שבהם שוכנת התודעה שלכם – העצמי האמיתי שנברא בצלם האלוהים. בטח חוויתם בעבר את האמונה שהעולם הפנימי שלכם הוא זה שאינו ממשי, זה שטעיתם לגביו, ואילו החוויות המזדמנות שהיו לכם של התרחבות תודעה נשללו בקלות, כי האמנתם שאין בהן ממשות, וכך שללתם את הממשות של מה שאתם באמת.

בתוככם שוכנת אמת. אין היא מנסה להגן על עצמה, כי דבר לא יכול לאיים עליה; היא אינה נחלצת מאחיזה, אינה מרמה ואינה מתחפשת למשהו אחר. היא שוכנת בדממה בתוככם ואומרת שוב ושוב, בלחש אך בעוצמה אדירה, שאתם אהובים, בטוחים, חפים מחטא, שלמים וראויים.

היא קוראת לכם לזכור מי אתם. מנגד, ישנו רעש ומהומה: שימו לב לקולות הפחד שבכם – לצעקות, לדרישות, לעיוותים של קנאה וחרדה, לאינסוף המלל חסר המשמעות שעולה מהעצמי המפוצל שלכם. אלה חייבים לנהוג כך, ברשעות או בנחמדות-לכאורה, כי אין להם שורשים. מי צועק אם לא מפחד? מי מאיים אם לא מי שחסרה לו תחושה של ביטחון? מי ידרוס את האחר אם לא זה שאין לו מקום בטוח משל עצמו?

כל העולם העייף והמנוכר שאתם רואים בחוץ משתקף כמו במראה פנימית של התודעה שלכם. כבר ראיתם, כנראה, את השקר; התחלתם להכיר את האשליה. אילו לא, לא הייתם מגיעים עד כאן. עשיתם כבר רבות, מגיעה לכם תודה גדולה. נעניתם לקריאה הפנימית לשלום, והדרך תהיה רצופה באתגרים. אך לא תיכשלו, כי האור בתוככם אינו סטטי; יש לו רצון, והוא שתתעוררו. אף שאתם אולי מאמינים שאתם רוצים דברים אחרים, אין זה אלא עוד מראית עין המדמה עולם רופף. אתם רוצים שלום ושלווה, אתם רוצים את מה שגם אני רוצה – להתעורר מחדש, להיזכר מי ומה אתם.

כשעולה בכם קול, כשהמחשבה מופיעה – הביטו מעבר לצורה שלה. מה היא אומרת על עצמכם? על איזו זהות עצמית היא מבוססת? האם היא מבקשת לשחרר את בן האלוהים, את מי שאתם באמת, או שהיא מבקשת לשוב ולכבול אתכם? שימו לב לאילו מאמצים אדירים נדרשת הזהות השקרית כדי לשמור על “שלמותה” כביכול. כך תוכלו לשפוט כל מחשבה וכל קול בעולם שבכם: האם הוא אהבה, או קריאה לאהבה?

חִמְלו על עצמכם. זכרו, יקיריי – אינכם לבד במסע, אינכם נפרדים או מפוצלים מאיתנו; כולנו התמודדנו עם מה שאתם מתמודדים עימו. אין דבר שיעלה בכם שאין לו תשובה או פתרון. הפסיקו להפנות מבט מהפחד העולה בכם; הסתובבו אליו והביטו בעיניו חסרות החיים. אין שום ממשות מאחוריהן, ואין דבר בבריאה כולה שיכול לאיים על הממשות שאתם תמצאו בתוככם. בקשו מהעצמי האמיתי שלכם להצית את הלפיד, את אור המודעות של מה שהוא, בתוככם.

האור מגרש את החושך; לא יהיה לו מקום להסתתר מפני החיפוש שלכם. יש מקומות רבים להאיר, הרבה מה ללמוד, הרבה נדבכים פנימיים להגיע אליהם. אנא, זכרו: מעולם לא הייתם לבד. אל נא תפחדו מן האור שבתוככם. התפללו לשלום, בקשו סיוע, הרשו לכוחות האור בתוככם – שהם רבים אבל אחד – לפעול למענכם.

זִכְרוּ: אינכם לבד במסע הזה. בכל רגע תוכלו לבקש עזרה מן האור שבתוככם, מן השלם שאתם באמת. היו לפידים של מודעות והרשו לאור להוביל אתכם אל השלום.