עבר-הווה-עתיד

עבר-הווה-עתיד

לימדו אתכם שהעבר והעתיד ממשיים ואמיתיים, אך מעולם לא חוויתם אותם. האין זה מוזר כמה אמון אנו נותנים בדבר שכלל לא ניתן לחוות? הדברים שעליהם אני מדבר, אף שאינם חלק מן החוויה היומיומית של רובנו, מצויים בכם תמיד וזמינים לחוויה – והם אינם משתנים עקב המצב או הנסיבות, ולכן הם ממשיים.

כל מה שאי פעם חוויתם מתקיים בנקודה אחת ויחידה: ההווה. גם כשחשבתם על העבר או חוויתם את תוצאותיו כביכול, זה קרה בהווה. גם כשדמיינתם סיטואציה עתידית בבהירות רבה, הדבר התרחש בהווה. אין זמן מלבד ההווה. אנו נוטים להאמין שההווה הוא התוצאה של העבר, אך למעשה העבר הוא תוצאה של ההווה, ולא להיפך. כל דבר שאתם יכולים לדמיין, לחוות או לתפוס – קיים אך ורק בדבר היחיד שקיים: ההווה. אתם יוצרים את העבר שלכם בכל רגע ורגע, בהתאם לנקודת המבט שלכם ולמצב השכליות שלכם ברגע היחיד שקיים. אולי תסכימו שבמידה רבה אתם “זוכרים” או מפרשים את העבר בהתאם למצבים השכליים, הרגשיים והתודעתיים שלכם בהווה. סיטואציות שהיו מקבלות משמעות אחרת, ולכן נראות אחרת.

השימוש שלנו בזמן, והאופן שבו אנו מבינים אותו, מוטעים כל כך עד שההווה – הזמן היחיד שקיים – מרגיש כבעל השפעה מזערית על העבר והעתיד שלנו. העתיד נתפס כזמן בלתי מוגבל הנמשך לנצח, או לפחות עד המוות, שמגיע כביכול בזמן ובדרך לא צפויים; והעבר נראה כמו אינסוף התנסויות, חוויות, החלטות, מחשבות, מעשים וסיפורים שהצטברו עד כה. העבר נראה כה רחב וכה משפיע, עד שהוא כלל לא “עובר” דרך המודע שלכם אל ההווה, אלא עוקף אתכם וממשיך ישירות אל העתיד. כך אתם הופכים ל”אסירים” של העבר שלכם: כל המיון, הקִטלוג והתפיסות שכבר נקבעו, מכניסים את מה שהמודע שלכם קולט בהווה אל תבניות קיימות, וכך כובלים אתכם לעבר.

המקום שבו אתם נמצאים, הזוגיות שלכם, הילדים שלכם, המצב הגופני והשכלי שלכם – כולם כביכול כבר נקבעו, ועכשיו אתם במסלול ידוע מראש, שאינכם יכולים לעצבו בחופשיות. אולי תוכלו להשפיע אם כעת תיקחו אחריות, תקבלו החלטות ותעשו מעשים שיעצבו את ההווה של עוד דקה, יום, שנה או עשור קדימה – כלומר את העתיד שלכם. במובן זה מקובל להניח שההווה משפיע על העתיד, אך השאלה שצריכה להישאל כעת היא: מהי התכלית שאני נותן לזמן?

הזמן יכול להיות הסוהר שלי, או שהוא יכול להיות כלי לשחרור עצמי – הכול תלוי בתפקיד שאעניק לו. התכלית הנכונה של הזמן היא לשחרר אותי ממנו, וזהו השימוש הנכון היחיד שיש לו. כמו שאמרתי פעמים רבות, אולי זה נשמע דיכוטומי, אין כאן “תחום אפור”: הזמן או שישמש כלי לשחרור שלי, או שיהפוך לאמצעי לכלוא אותי בתוך מציאות שאני יודע שאיני רוצה. התפיסות שהצגתי לגביו עשויות לסייע לכם להפוך את הזמן לדבר שמשרת אתכם, אולם בראש ובראשונה עלינו לשחרר את העולם מן המשמעויות שנתנו לו. אנחנו כל העת מניחים בהווה את מחשבות העבר שלנו עליו, ובכך “אוכפים” אותו. אנחנו עושים זאת באופן לא מודע, ולכן נדמה לנו כאילו גורם חיצוני כלשהו עושה זאת. ודאי הייתם בסיטואציות עם אנשים שונים שזוכרים את אותה סיטואציה בצורה שונה לחלוטין מכם – לא רק בהיבט של הפרשנות, אלא אפילו בסדר הזמנים: מה קרה קודם ומה הוביל למה. האם זה לא גורם לכם לגרד בראש ולשאול: איך זה יכול להיות? במיוחד כשמדובר באנשים אינטליגנטים, שאתם סומכים עליהם ועל כוונותיהם.

תמיד אפשר לראות דברים בדרך אחרת, ולהעניק להם משמעות שתשרת אתכם במקום לכבול אתכם. לעולם, ולכל מה שיש בו לכאורה, אין משמעות בפני עצמו; זהו חלק פונדמנטלי ממה שהוא: אין עולם חיצוני שאנו פועלים בו – כל ההתנסות שלנו מאז ומעולם הייתה אך ורק בתוך השכל שלנו, בזמן הווה.

פרק זה הוא הזמנה לזנוח את העבר וכל מה שהיה בו כביכול, כדי שתוכלו להשתמש בהווה בצורה בונה ונכונה, אשר בסופו של דבר תשחרר אתכם מהשפעות העבר ותיתן דרור לעתיד שלכם. הזהות העמוקה שלכם, זו שאליה אנו מכוונים, לעולם לא תימצא בעבר או בעתיד; אתם מי שאתם בתוככם עכשיו. הדבר הזה, ה”אתם” הזה, אינו משתנה ואינו כבול לדבר – לא להווה, לא לעתיד. כשתגלו את הממשות, את האמת הבלתי משתנה של מי ומה שאתם, העולם, כפי שאתם רואים וחווים אותו כעת, ישתנה ללא היכר.