אי משמעות

מתוך הספר "יום אחד בלבד"

אי משמעות

אחת האשליות הכי נפוצות שאנו נתקלים בהן היא האמונה שלדברים יש משמעות בפני עצמם, איזושהי משמעות הטבועה בהם. אין זה משנה אם מדובר בחפץ, אירוע היסטורי או התרחשות עכשווית. בעידן שלנו קל במובן מסוים לראות זאת, השנים האחרונות הראו לרבים מאיתנו עד כמה אנשים יכולים לראות ולפרש את המציאות באופן שונה לחלוטין מאנשים אחרים. יכולה להיות איזו נטייה להאשים את האחר בכך שהוא משקר ביודעין לגבי מהותם של הדברים, וייתכן שזה אכן המצב אצל חלק מהאנשים, אך אין ספק שלפחות חלקם באמת מאמינים שאירוע מסוים לא התרחש, התרחש מסיבה אחרת לגמרי, התרחש בצורה אחרת לגמרי והמשמעות שלו היא שונה לחלוטין מכפי שמישהו אחר רואה את הסיטואציה. אין זה משהו חדש, העולם עייף כבר מרוב הפרשנויות, הנרטיבים השונים, התפישות השונות, הסכסוכים השונים שנולדים מהם. אך כמו שאמרתי בהזדמנויות אחרות, אין עולם, אין זה משנה ואל לנו לעסוק בזה, אנו גם ככה לא יכולים להשפיע "החוצה", כי אין חוץ. מה שאנו בהחלט יכולים לעשות זה ללמוד ולקבל כלים שכליים שיתנו לנו את היכולת להבין את השכל שלנו, איך הוא פועל וכמובן - להגיע לשלום פנימי.

השלום הפנימי שלנו, נדמה לעיתים, מקבל עדיפות נמוכה מאוד בסדר העדיפויות שלנו, יש כאלו שישקיעו בו זמן רב, אך נדמה שאנשים רבים מתעלמים לחלוטין מהדבר הכי עמוק שמלווה אותם יום יום, דקה דקה, שניה שניה, בחלומות שלהם בלילה ואיך שהם פותחים את העיניים בבוקר, השכל עובד תדיר, ורבים מאיתנו לא יודעים איך להתמודד איתו בכלל, או חסרים את החוויה שתמחיש להם, כמה אור, ושמחה, ושלום, ואהבה ושפע ובריאות ואושר, יש בתוכם.

כרגיל, אטיל עליכם את כל האחריות, כי יש לכם את כל הכוח, אתם עשיתם את זה, אתם עשיתם ועדיין עושים, יום יום, רגע רגע, את העולם שאתם חווים, את העולם שאתם חושבים שאתם רואים. אך כדי לקחת בעלות, כדי לתבוע מחדש את הריבונות שלכם על השכל שלכם אתם צריכים לקבל כלים. הכלי הנכון יחסוך לכם שנים של התבוננות, שעות אין ספור של סבל, של כעס, של כאב ובלבול. כל התקדמות שכזו צריכה לבוא בתחילתה עם ההבנה שאינכם יודעים ואינכם מבינים, שום דבר ושום סיטואציה, עליכם להטיל ספק בהכל, כדי שתוכלו ללמוד מחדש כל מה שאתם צריכים לדעת בשביל להיות בשלווה ושלום. אתם לא תסתפקו לעולם בפחות מזה, כי זה הטבע שלכם, הטבע שלכם הוא שלווה ושמחה ושלום וכל הדברים הנהדרים שבאים איתם.

לפני שנים ארוכות, עת סיימתי את שירותי הצבאי, התפנה עבורי המרחב והחלטתי לצאת למסע לגילוי האמת, מאחר שהרגשתי שיש פער גדול בין העולם כפי שאני חווה אותו לבין משמעות העולם ב"מציאות המוסכמת". כשיצאתי למסע לא הגעתי עם הנחות יסוד לגבי איך אסיים אותו, אם הייתי מחליט מראש מה האמת, אז מה הטעם לחקור? האם אפשר לדעת את האמת מבלי להטיל בה ספק בתחילה? מכיוון שהרצון להגיע לשורש האמת בער בי, החלטתי שאני מתמסר למה שהחיפוש יביא עימו, כל האופציות היו לגיטימיות בעיניי, על אף ששיערתי שזה לא יסתיים כך, הייתי מוכן להתאסלם, להתנצר, לחזור בתשובה, לעבור למנזר בהודו, להתנזר ולהקדיש את חיי להתבוננות, הייתי מוכן לכפור בכל האמונות שלי, בכל מה שחשבתי על עצמי, בכל מה שהאמנתי בו, כולל להגיע למסקנה שאין שום דבר מעבר וכל מה שאמרו לי על עצמי הוא נכון. הייתי חייב להסיר את כל המשמעויות שנתתי לדברים בשביל שאוכל ללמוד מחדש על מי ומה אני, למה אני פה ומה מטרת חיי.

בסופו של דבר הגעתי לדרך שאני הולך בה שנים ארוכות, וגם שם, היו תקופות שהרגשתי שאני צריך להתרחק ממנה, כדי לראות דברים מנקודת מבט שונה לחלוטין, להסיר את המשמעות הקודמת שנתתי.

לשום דבר אין משמעות, זו נקודת התחלה טובה, למסך שמולכם, אין משמעות, וגם לא לחדר שאתם נמצאים בו, וגם לא לשפה שאתם דוברים, וגם לא למחשבות שלכם, וגם לא למגדר שלהם או לשם שלכם. אתם נתתם משמעות לכל הדברים האלו, אני אומר זאת שוב - אתם נתתם את כל המשמעות שיש לכם עבור כל הדברים האלו, והרבה מעבר לכך. סביר להניח שבבואכם לתת משמעות לכל דבר, לא עצרתם וקיימתם על זה התבוננות עמוקה, עוד נאמר לכם שיש דברים שזוהי המשמעות שלהם, ורק ההזויים, המוזרים, חולי הנפש, רואים את זה אחרת. הרבה מהמשמעויות שנתתם לדברים נעשו כשהייתם ילדים, כשהייתם במצב של "ספוג", הרבה מהם התקבלו כאמת בסיטואציות שונות שבהן לא יכולתם לעצור ולשאול את השאלות האלו, עכשיו אתם במקום אחר, חוקרים ולומדים כי נעניתם לקריאה לשוב הביתה, לתודעת המשיח, האחדות, לשלום ולשלווה שבתוככם.