שכבות
- shalom bina
- 17 באפר׳
- זמן קריאה 2 דקות
השכבות הן אחד מהיבטי הנפרדות שהכי כיף לקלף, אך המנגנון שמייצר אותן הוא מורכב: הוא עשוי שכבות, ויוצר שכבות חדשות בעצמו. עשויות לעבור שנים ארוכות של התבוננות עד שמגיעים לעומק—לגרעין הקשה של המנגנון הזה. אני מקווה שההתמודדות הממושכת שלי עימו תסייע גם לכם.
ראשית, המנגנון הזה מייצר “שכבה נוספת” של התמודדות מעבר להתמודדות שגם כך יש לכם. אנו מתעצבנים על עצמנו שאנחנו מתעצבנים, חשים חסרי אונים מול חוסר האונים שלנו, כועסים על זה שאנחנו כועסים—וכך יוצרים שכבה נוספת של אותו דבר שאיננו מעדיפים, ובכך מכפילים את הסבל, מקשים על עצמנו ומעמיקים את ההזדהות עם הנפרדות. העקרונות להתמודדות עם אתגר זה פשוטים להבנה אך מצריכים תרגול מתמיד ליישומם: הם דורשים לקבל באופן מלא את כל מה שעולה באותו רגע—כואב? תכאבו. כועסים? תכעסו. נכשלתם? תיכשלו. מבואסים? תתבאסו. הכול בסדר, וגם אם נדמה שלא—זה בסדר.
קבלו את מה שעולה כפי שהוא, ואל תוסיפו על גבכם עוד אבנים המונחות על הרצפה. המסע שלכם מאתגר מספיק בפני עצמו. המשקל שאתם נושאים כבד דיו, ואין ערך ביצירת עוד קושי על הקושי הקיים.
השכבה השנייה והחמקמקה יותר של ה"שכבות" היא טריק הניצב דווקא בפני מי שכבר עשה עבודה פנימית משמעותית. הגברת המודעות גורמת לנו להיות מודעים מאוד למחשבות, לנרטיבים, לסיפורים, למנגנונים ולקולות השונים שבנו. שכבה זו, כדי לחמוק מאור המודעות, לוקחת את הפרשנות שאיננו רוצים ושולחת אותה לשכבה פנימית יותר בשֵׂכֶל שלנו—מחשבה על מחשבה, סיפור על סיפור—כך שהיא יכולה לפעול ברקע, בחשיכה. לא מדובר על סיפור חדש שמספרים לעצמנו, אלא על כך שאנו מספרים על כך שאנחנו מספרים זאת. הפיתול הזה עוזר לאותו נרטיב לפעול באין-רואה, במקום חשוך יותר. אני זוכר רגעים שבהם תפסתי את הדבר הזה פועל מתחת לפני השטח; הוא נדמה כ"הפרעה קטנה יותר", וכך אנו מרשים לו להתקיים לאורך זמן רב, גם לאחר שהתפתחנו במישורים אחרים.
זכרו: אין “הפרעות קטנות”. כל דבר שמפריע לשלוותכם אינו רצוי. עוד היבט של השכבות הוא המנהג להעניק "דרגות" שונות לדברים, ואז לקחת דברים שהם בעצם אותו הדבר אבל לתת להם חשיבות או “רמות” שונות ובכך לסבך את עולמנו הפנימי ולהעמיק את התפישה המורכבת שלנו—"שקר קטן", “כעס קטן”, “שנאה קטנה” הם לכאורה דברים שאין צורך להתייחס אליהם, משהו “בקטנה” הרובץ ברקע וניתן להניח לו. אולם כל היבטי הנפרדות אינם רצויים, וכולם יצטרכו בסופו של דבר לעלות לאור המודעות, לעמוד למשפט הצדק של השאלה: “האם זו אהבה, או קריאה לאהבה?”
ההתמודדות עם השכבות הללו דורשת בתחילה כלים שמאפשרים לנו לקבל בכניעה כל מה שעולה, כל חוויה או התנסות, גם אם אינה העדפתנו—כניעה שתוביל ללמידה, שתוביל לשינוי.
ההתמודדות העמוקה יותר עם השכבות דורשת כנות מלאה וחסרת פשרות: להודות בפני עצמנו שזה מה שאנו באמת חושבים, שזה מה שאנו באמת מרגישים, אומרים ועושים. לא לתת מקום לדירוג של מידת הכעס או האלימות, או השנאה, או כל היבט לא-אוהב אחר שיש בנו. כדי להתפתח, כדי להיזכר בטבע האמיתי שלנו, עלינו ראשית להכיר בדברים שעשינו ובדברים שאנו עדיין עושים. רק כך נוכל להביא את כל מה שצריך לאור המודעות; רק כך נוכל לנקות משכלנו את כל היבטי החושך, ולאפשר לאור שבתוכנו להאיר.
מתוך הספר "יום אחד בלבד"
