אמון ואמונה

האמון והאמונה הם עוד נושאים שאנחנו רואים פחות עיסוק בהם במרחבי השיח של הרחבת התודעה וההתפתחות הרוחנית. הם שייכים לכאורה לשדה אחר – השדה של הדתות המאורגנות, אך גם פה נעשה עוול שיש לתקן. השיח על האמונה והאמון הוא חלק קריטי בהתפתחות התודעה, בצמיחה שלכם ובחזרה שלכם הביתה. אתם צריכים לדעת מה זה, איך להשתמש בזה ולהבין – ששניהם כלים חשובים.

מה ההבדל בין אמונה ואמון?

לפי הצ'אט gpt, בעברית המילים "אמון" ו"אמונה" נשמעות דומות אך הן בעלות משמעויות שונות:

• אמון – מתייחס בעיקר לביטחון ולסמכות שניתנת למישהו. לדוגמה, אם מישהו נתון ב"אמון" של אחר, פירוש הדבר שהוא זוכה בביטחון מלא, והופקדו בידיו נכס או משימה בהתאם לאמון שהושם בו.

• אמונה – מתייחסת לתחושת ולידע של נאמנות למושגים או לעקרונות מסוימים, לרוב בהקשר דתי או רוחני. למשל, אנשים עם "אמונה" חזקה בדתם ישמרו על ההוראות והמצוות של הדת שלהם.

השימוש במילים אלה תלוי בהקשר שבו הן מופיעות, וההבחנה ביניהן חשובה להבנת הטקסטים או השיחות.

בואו נשאל לגבי התפישה של היהדות לשני המושגים האלו, כדי לקבל עוד פרספקטיבה:

ביהדות, המושגים "אמון" ו"אמונה" נתפסים במשמעויות עמוקות ומרכזיות:

• אמון – בהקשר היהודי, אמון מתייחס לנאמנות ולאחריות שאדם נושא כלפי אחרים או כלפי עצמו. לדוגמה, בתורה יש דוגמאות לאנשים שנתמנו לתפקידים מסוימים שבהם הם צריכים להיות נאמנים למשימה שהוטלה עליהם, כגון משה רבנו, שהיה נאמן בכל ביתו של ה'. מדובר בחובה לפעול תוך כדי שמירה על האמון שהופקד בידיו, ולא להונות או לגרום נזק מתוך רשלנות.

• אמונה – האמונה ביהדות היא עיקרון יסוד בתפיסת העולם היהודית ומתייחסת לאמונה בקיומו של האל, בפרובידנציאליות שלו, בבריאת העולם ובהתערבות האלוהית בחיי היומיום. זוהי האמונה בברית בין ה' לעם ישראל, המחייבת שמירה על מצוות והלכות. האמונה היהודית מורכבת מכמה עקרונות אמונה יסודיים, כפי שנפרשו על ידי הרמב"ם בשלושה-עשר עיקרי האמונה, וכוללים את האמונה ביחידותו של ה', תחיית המתים ובואו של המשיח.

השילוב של "אמון" ו"אמונה" מהווה יסוד חשוב להתנהלות האישית והקהילתית בחיי היומיום של יהודי דתי, כאשר שני המושגים משקפים את המחויבות והנאמנות לעקרונות האמונה ואת ההתנהלות על פי ההלכה.

התשובות הללו ממחישות את התפיסות הנפוצות כלפי שני המושגים. אף שאפשר ללמוד מהן רבות, ברשותכם הייתי רוצה להציע נקודות מבט נוספות. נקודות מבט אלו צמחו מתוך ההתנסות והצמיחה התודעתית שלי; הרגשתי פעמים רבות שאני צריך להשתמש באמון ובאמונה כדי להצליח לצלוח אתגרים שונים שנתקלתי בהם. אני מאמין שאילו לא היו לי הכלים האלו, הייתי נתקע. יתרה מזאת, ללא אמונה וללא אמון, אי אפשר לדעתי לצמוח ולגדול כראוי. בין אם אתם מכירים בכך או לא, אתם נותנים אמונה ואמון בדברים רבים. העיסוק בסט האמונות שלכם כבר עלה במהלך הלמידה שלכם, וכמה חשוב להבין זאת – איך הדברים פועלים והעובדה ש"המציאות" שאתם רואים וחווים עוברת דרך סט האמונות שלכם לגביה. אך לא זה העיקר של הטקסט הזה; אגיע לזה בהמשך. כאן אני רוצה לעסוק באמונה ובאמון באופן ישיר, לא ב"אמונות".

אסביר: בתהליך הצמיחה והגדילה, אתם מגיעים פעמים רבות למצב שבו קיים פער בין טקסט או מסר שקיבלתם לבין המציאות כפי שאתם חווים אותה באותו זמן. האמונה בהדרכה שלכם, ביכולות שלכם, האמון בכך שאינכם לבד ושאתם נתמכים – זה מה שיאפשר לכם לעשות את הצעד הזה. כמו ציפור שמגיע זמנה לצאת מהקן: היא פרשה את כנפיה פעמים רבות קודם לכן, אך מעולם לא חוותה את החופש שהוא חלק בלתי נפרד ממהותה – לעוף. הציפור הקטנה, שעד לפני רגע הייתה גוזל רך ושברירי, צריכה לעמוד על קצה הקן ולקפוץ. מה מאפשר לה לעשות זאת? היא מעולם לא עפה לפני כן, אולי רק דילגה עם כנפיים פרושות מענף לענף. היא אמנם ראתה אחרים עפים, אך מעולם לא עשתה זאת בעצמה.

במסע הצמיחה והתרחבות התודעה, אנחנו נדרשים פעמים רבות "לקפוץ" אל הלא נודע, לקפוץ לעבר מציאות אחרת. תהליך זה מחייב בסופו של דבר לזנוח את הזהות שלנו כדבר נפרד ולאמץ זהות חדשה. יש אנשים שעוברים את התהליך הזה תוך כמה שעות, לרובנו זה ייקח זמן רב יותר. שינוי הזהות וההשתנות מתרחשים בהרבה מאוד נקודות מפתח: חלקן מגיעות לאחר התמודדות ועבודה פנימית מאתגרת וקשה מאוד, אחרות נעימות ואפילו מהנות. כאן נכנס מרכיב האמון – האמון בעצמי ובתמיכה שאני מקבל; האמון שכנפיי ייפרשו והרוח תתמוך בהן; האמון שאצליח לדאות מעל המכשול, שאתמודד עם השינוי ומה שהוא מביא. האמון הזה מאפשר לי לגדול, לצמוח ולעבור אתגרים שבאופן אחר היו לוקחים שנים ארוכות, וזאת בצורה מהירה ונעימה יותר. תנו אמון בעצמכם, לא בקוף המפטפט בשכל, אלא בעצמכם במובן הרחב של המילה. זכרו שאתם לא לבד, שאתם עושים ועושות משהו גדול וחשוב, שיש לכם את כל העזרה, שלא תישארו תלויים באוויר, שהתשובה תמיד תגיע.

הנקודה הבאה היא האמונה – אני לא מתכוון לאמונות, אלא ל"אמונה" עצמה, בה"א הידיעה. נוכחתי לדעת שהאמונה היא דבר שמעבר למילים. המילים והתפילה מכוונות אותי אליה, אך האמונה היא מערכת היחסים שיש לי עם האלוהים. אני מאמין שנבראתי על ידי יישות שהיא אהבה; היא בראה את כל מה שיש, אין עוד מלבדה, היא בראה אותי בצלמה כדמותה, היא מכירה אותי ואוהבת אותי עד אין קץ, והיא שוכנת בתוכי.

לפני שנים רבות, בעודי נוהג בטנדר האפור של אבא שלי, בדרך מהר לבון לכיוון כרמיאל, זכיתי לחוות זאת. זה היה יום רגיל – נסעתי לחפש מקום להדליק בו מדורה עם כמה חברים. השמש החלה לשקוע, והבטתי ימינה לעבר הים התיכון. משהו קרה באותו הרגע: תוך כדי הנהיגה, התודעה שלי נמשכה מעולמנו אל מקום רחוק מאוד, שם התאחדתי עם האהבה עצמה. היה לי רגע של התגלות, של חסד, שבו לשבריר שנייה חוויתי מה זה להיות בבית עם אלוהים. חשתי שלווה עמוקה, שמחה בלתי מוגבלת, אושר עמוק וביטחון מוחלט – ביטחון שנובע רק מההבנה שבאותו "מקום קדוש" שבו הייתי, דבר לא יכול להפריע את שלוותי. שם פגשתי את האלוהים. כשחזרתי למודעות "הרגילה", מיד התמלאתי דמעות של געגוע עמוק והכרת תודה על המתנה שקיבלתי. באותו הרגע, כמה דברים התבהרו בי:

• העולם הזה שאנו חיים בו כביכול – אינו המציאות ואין בו דבר שיכול לתת לי את השמחה והשלווה שחוויתי באותה התגלות.

• אין חומר, מעמד, תענוג או סם – שום דבר מהעולם לא משתווה למה שהרגשתי.

• “בית” – הבנתי שהייתי בבית, ואלוהים אמר לי: “פה, יקירי, לפה אתה מגיע אחרי המסע הארוך. זה הבית שמחכה לך.” ידעתי שכבר התחלתי את המסע לחזרה הביתה וקיבלתי זריקת עידוד ותזכורת לאן מועדות פניי.

בהמשך הבנתי שאקדיש את חיי לחזרה לשם, לא כתנאי, אלא כזכות. רציתי להפיץ את הבשורה הזו לעולם: ללכת עם כל אחד ואחת מכם אל אותו מקום קדוש, לחוות יחד את השמחה האינסופית הזו. בגלל זה חזרתי, ולא נשארתי שם.

החוויה הזו “צרבה” את ליבי במובן הטוב של המילה. איני מנסה לשחזר אותה, כי אני מבין שהנס שקרה לי לא היה מעשה שלי, ואין בכוחי לשחזרו. אלוהים, המקור, הוא שלקח אותי לשם, וכשהזמן יגיע, אחזור לאותו מקום קדוש. הלוואי שכל אחד ואחת מכם תחוו את האור האינסופי הזה, כי אז תדעו ללא ספק שאתם ילדיו האהובים של אלוהים, המחכה שתחזרו אליו הביתה.

בכל פעם שאני נופל לפחד, חרדה או דיכאון – כל דבר שאינו ביטחון מלא ושמחה – זה עניין של אמונה בעיניי. במצב תודעתי של אמונה עמוקה, הפחד לא מתקיים. לחרדה אין מרחב לשכון בו. האמונה היא השלכת כל יהבך על משהו גדול ממך, התמסרות אליו מתוך תחושת ביטחון וידיעה שהוא לא יאכזב. האמונה אינה עיוורת: עיוורון אינו מטרת המסע שלנו, אלא חלק ממה שבאנו לתקן. האמונה שאני מדבר עליה נובעת מתחושת חיבור עמוק וידיעה פנימית שאלוהים איתך. היא מחייבת הטלת ספק, שאילת שאלות, חקירה פנימית ובחינה של כל האמונות, התפיסות והמשמעויות שנתנו לעולם. האמונה הזו היא מתנה, והיא כוללת את כולם; יש בה רק סליחה וקריאה לאחווה, לשלום ולהתעוררות.

אני חושב שמושג האמונה עוּוַת עד כדי כך, שרבים מאיתנו נמנעים מלעסוק בו. לכן, אני מזמין אתכם לחדש את מערכת היחסים שלכם עם האלוהים. מערכת יחסים זו בנויה על תפילה, על ענווה, על סליחה, ועל קריאה לשלום. הוא תמיד אתכם.

מתןך הספר "יום אחד בלבד"

מתוך הספר "יום אחד בלבד"